החלטה בתיק בש"פ 11108/05

           בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' אלון), אשר דחה את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום באשקלון (סגן הנשיא ח' נחמיאס), אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים בעניינו.

           נגד העורר ואדם נוסף (להלן: קפלון) הוגש כתב אישום בו יוחסה לשניים מעורבות פעילה בביצוע עבירות גניבה, מרמה וזיוף. על פי הנטען בכתב האישום, קיבלו העורר וקפלון כרטיסי אשראי מזויפים ומספרי קוד השייכים ללקוחות קיימים ובאמצעותם משכו העורר וקפלון כסף מזומן מכספומטים. בכתב האישום נטען כי הנאשמים ביצעו כ-1000 ניסיונות משיכה בסכום של למעלה מ-2 מיליון ש"ח מתוכם צלחו כ-750 ניסיונות ונמשך סכום של כ- 1.7 מיליון ש"ח. כן נטען בכתב האישום, כי בעת שנערך חיפוש ברכב שהיה בחזקת הנאשמים נמצאו ברכב 46 כרטיסי אשראי מזויפים. בשל המעשים הנטענים הואשמו העורר וקפלון, בין השאר, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות וגניבת כרטיס חיוב.

           יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה מטעם המדינה בקשה לעצור את העורר וקפלון עד לתום ההליכים. בבקשתה טענה המדינה כי השניים הם חלק מרשת עבריינית אשר ביצעה עבירות רכוש בהיקף נרחב ביותר. המדינה עמדה בבקשתה על הראיות לכאורה הקיימות כנגד השניים וכן ציינה כי מתקיימת בעניינם עילת מעצר מסוג מסוכנות וכן חשש לשיבוש הליכי משפט.

           בית משפט השלום באשקלון קיבל את בקשת המדינה. בית המשפט ציין כי קיימות ראיות לכאורה למכביר כנגד הנאשמים וכי הסניגורים לא חלקו על כך אלא מיקדו את טיעוניהם בשאלת קיומה של עילת מעצר. בענין זה, דחה בית המשפט את טענת בא-כוח העורר כי מרשו נמצא בשולי הרשת העבריינית וכי המסוכנות הנשקפת ממנו היא נמוכה. בית המשפט קבע כי מעורבותו לכאורה של העורר במעשים הנטענים, אשר נעשו בתחכום ובאופן מתמשך על פני תקופה ארוכה, מקימה עילת מעצר מסוג מסוכנות בעניינו ועל כן, יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים. בית המשפט ציין כי בתסקיר המבחן שנערך בעניינו של העורר צוין כי רמת המסוכנות של העורר הינה גבוהה ואין המלצה לשחררו לחלופת מעצר. באשר להצעת שירות המבחן בתסקיר לבחון את התאמתו של העורר לשחרור לחלופה בתנאים של פיקוח אלקטרוני מצא בית המשפט כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום לבחון אפשרות זו עקב אי התאמתה.

           על החלטתו של בית משפט השלום הוגש ערר מטעם העורר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי בחומר הראיות הקיים בתיק קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לקשר העברייני ועל פי ראיות אלה מדובר לכאורה בקשר הדוק ואינטנסיבי. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי, אכן קיימת בעניינו של העורר עילת מעצר מסוג מסוכנות. בית המשפט המחוזי ציין כי חלק מפעולות המרמה שנטען כי נעשו על ידי הנאשמים נעשו באמצעות מחשב ו"כלי עבודה" ביתיים אחרים ועל כן, אין ניתן יהיה להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר באמצעות שחרורו לחלופת מעצר. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי חקירת המשטרה בעניינה של הרשת העבריינית טרם נסתיימה ומכיוון שנראה כי קיימים שותפים נוספים לקשר, ולנוכח היקף הפרשה, קיים חשש כי שחרורו של העורר עלול להביא לשיבוש הליכי החקירה והמשפט. על יסוד האמור לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את הערר.

           על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שבפניי. בעררו וכן בדיון בפניי חזר בא-כוח העורר על הטענות שהעלה בשתי הערכאות הקודמות. לטענתו, חלקו של העורר בקשר העברייני הנטען היה קטן ועל כן, המסוכנות הנשקפת מן העורר אינה משמעותית, וניתן לשחררו לחלופת מעצר. בא-כוח העורר טען בנוסף כי היה ראוי לבחון את הצעתו של שירות המבחן על פיה ישוחרר העורר לחלופת מעצר ויענוד אזיק אלקטרוני כך שניתן יהיה לפקח על מיקומו. מנגד, ביקש בא-כוח המדינה לדחות את הערר מהנימוקים שהובאו בהחלטות בית משפט השלום והמחוזי. לטענתו, ניתן ללמוד על המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר מתוך היקפן הגדול של העבירות ותחכומן ובנסיבות הענין אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר, גם לא בתנאים של פיקוח אלקטרוני.

           לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. אין למעשה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה הקושרות את העורר לפרשה העבריינית. בא-כוח העורר אמנם טען כי חלקו של העורר בפרשה הינו שולי, אולם ספק אם הראיות הלכאוריות הקיימות תומכות בטענה זו. על פי הנטען, העורר השתתף במודע במעשים הפליליים המיוחסים לו בכתב האישום לאורך תקופה ממושכת ותוך שיתוף פעולה מלא עם המעורבים האחרים. בית המשפט המחוזי ציין, כי העורר הודה שהרכב בו נתפסה כמות גדולה של כרטיסי אשראי מזויפים שייך לו ונראה, כי טענתו שהרכב אינו מוחזק על ידו אינה טענה משכנעת במיוחד. באשר לעילת המעצר, כבר נפסק בעבר, כי עילת המסוכנות עשויה להתקיים גם כאשר מדובר בעבירות רכוש בלבד (ראו: בש"פ 11136/03 מדינת ישראל נ' איטח, פ"ד נח(5) 337, 340 וההפניות שם). המסוכנות עשויה להילמד מתוך נסיבות ביצוע העבירות וככל שמדובר בעבירות אשר בוצעו לכאורה באופן שיטתי, בהיקף נרחב, תוך התארגנות של מספר עבריינים ותוך שימוש באמצעים מתוחכמים, הרי שהמסוכנות הנשקפת מן הנאשמים בעבירות מתגברת. בענייננו, קיימות, כאמור, ראיות לכאורה כי העורר לקח חלק פעיל בביצוע עבירות מתוחכמות שנזקן היה רב ואשר בוצעו תוך שיתוף פעולה של מספר גורמים ובהיקף נרחב. בנסיבות אלה, אכן קיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות בעניינו של העורר. בנוסף, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר החשש הקיים מפני שיבוש הליכי המשפט אם ישוחרר העורר וזאת בהתחשב בחקירה המסועפת שטרם הגיעה לסיומה. באשר לטענות בא-כוח העורר לענין בדיקת השימוש באזיק אלקטרוני, הרי שטענות אלה מתבססות על הצעת שירות המבחן בתסקיר אולם יש לציין כי לצד הצעה זו באה קביעתו של שירות המבחן כי מהעורר נשקפת מסוכנות גבוהה. בענין זה מקובלת עלי עמדתו של בית משפט השלום כי בנסיבות המקרה, אמצעי הפיקוח האלקטרוני אינו יכול להוות תחליף למעצר ולא יהיה בו כדי להשיג את תכלית המעצר. כך, משום שהעבירות המיוחסות לעורר הן עבירות שניתן להמשיך בביצוען גם מתוך הבית, באמצעות שימוש באמצעי תקשורת שונים, וכן משום שהדבר עלול לסכל את המשך החקירה.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ד בכסלו התשס"ו (15.12.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: